עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נולד הרעיון להקים כוח צבאי יהודי שייטול חלק בשחרורה של ארץ ישראל משלטון הטורקים.
הרעיון התגשם לבסוף כגדודים עבריים שפעלו במסגרת הצבא הבריטי, שאליהם התנדבו צעירים יהודים ממצרים, אנגליה, ארצות הברית, קנדה, ארגנטינה וארץ ישראל.
בצבא הבריטי הוקמו ארבעה גדודים עבריים. הראשון היה "גדוד נהגי הפרדות של ציון" שהשתתף במערכה בגליפולי, ולאחריו הוקמו שלושה גדודי חי"ר – גדודי קלעי המלך ה-38, ה-39 וה-40, שיועדו להצטרף למערכה לכיבוש ארץ ישראל. גדוד נוסף הוקם לאחר סיום המלחמה, "הגדוד הראשון ליהודה", שנוסף לשמו העברי נשא גם את סמל המנורה.
במהלך מלחמת העולם השנייה התנדבו למעלה מ-30,000 גברים ונשים בני היישוב היהודי בארץ ישראל, לחילות היבשה, האוויר והים של הצבא הבריטי.
בתצוגה נפרשׂ מגוון החילות והיחידות שאליהם התגייסו בני היישוב. העשייה הצבאית של המתנדבים כללה אימונים ופעילות צבאית לצד מאבק למתן זהות יהודית-ציונית ליחידותיהם. שיאו של מאבק זה היה בהקמת החטיבה היהודית הלוחמת – הבריגדה היהודית.
מטרתם העיקרית של המתנדבים הייתה הלחימה בנאצים.
גולת הכותרת של פעילות החיילים היתה המפגש שלהם עם שארית הפלֵטה. כחלק ממפעל "הבריחה" תמכו החיילים בניצולי השואה, נפשית וגופנית, דאגו לכל צורכיהם ושלחו אותם ארצה.
תרומתם של המתנדבים להקמת צה"ל הייתה גדולה ביותר. עם שחרורם השתלבו יוצאי הצבא הבריטי בכוח הצבאי של היישוב, ובמהלך מלחמת העצמאות הם יצקו יסודות לצבא לוחם מודרני, זאת בזכות הניסיון והידע שרכשו בעת שירותם בצבא הבריטי.
