כללי
המוזיאון ממוקם במבצר עכו, שנבנה בסוף המאה ה-18 בידי דאהר אל עומאר, השליט הבדווי של הגליל, על חורבות מבנים צלבניים מהמאה ה-12.
המבצר שימש בתחילה כבית ממשל (סראיה) ואחר כך כבית כלא וקסרקטין וגם כמחסן נשק לחיל המצב העות'מני בעכו. בראשית המאה ה-20 פעל במקום כלא עות'מני ובתקופת המנדט הבריטי שימש המבצר כבית הכלא המרכזי בצפון הארץ. בתקופת מלחמת העצמאות פעל במתחם כלא צבאי ישראלי ובהמשך הוקם במבצר בית חולים ממשלתי לחולי נפש. בתא הגרדום ובסביבתו בתוך מתחם בית החולים הוקמה פינת הנצחה - "יד לעולי הגרדום". פינה זו הלכה והתרחבה עד שבשנת 1980 פונה בית החולים והמקום היה למוזיאון הגבורה שניהלו ארגון אסירי המחתרות ורשות הגנים הלאומיים. מראשית שנות ה-90 המקום פועל בניהולה של יחידת המוזיאונים במשרד הביטחון.
מבנה המנהלה
בניין המנהלה נבנה בתקופה העות'מנית והוא שריד לאדריכלות העות'מנית בעיר. המבנה מתוארך לתחילת המאה ה-19. בצידו הדרומי מרפסת מרשימה שיוצבה במהלך שנת 2009 ושוחזרה למראיתה בתקופת המנדט. בתקופת פעילותו של הכלא הבריטי נעשו בבניין עבודות שונות כדי להתאימו למשרדים. בתקופה זו הורד הקירוי המשופע המופיע בתמונות מראשית המאה ה-20.
הגשר
הגשר נבנה בשלהי המאה ה-19 כמבנה אבן בעל שתי קשתות שביניהן אומנה מרכזית. הגשר עבר שינויים כאשר שימש ככלא בריטי; וכן בתקופה ששימש כבית חולים. במהלך שנת 2016 הגשר טופל, שוקם ושומר.
האגף הצפוני
במפלס החפיר, שבו ממוקמים "אולמות האבירים", ניתן לחזות ביסודותיו של האגף הצפוני – שרידים מהתקופה הצלבנית (ההוספיטלרית) הנראים בחזית הצפונית.
במהלך המאות ה-12 וה-13 אכלסו את המכלול אבירי המסדר ההוספיטלרי, אבירי סנט ג'ון. במקום פעלו אכסניה ובית חולים ששימשו את הצליינים.
באמצע המאה ה-18, החל דאהר אל עומאר לשקם את עכו וג'זאר פחה המשיך אחריו. השניים מקימים במבצר ארמון ומגורים וכן בסיס לחייליהם. במהלך המאה ה-19 נעשו במקום עבודות בהיקף נרחב שעקבותיהן ניכרים עד היום על הקירות החיצוניים.
האגף הצפוני מוגן באמצעות חפיר שרוחבו כ-17 מטרים. החל מהתקופה העות'מנית הייתה הגישה אל האגף הצפוני באמצעות גשר עילי (גשר הכניסה למפלס הכלא).
בתקופת המנדט מוקמו באגף הצפוני הנזארה (חדר קליטת האסירים), מחסנים, בתי מלאכה, משרדי מנהלה, מרפאת הכלא, תא הגרדום ותאי הנידונים למוות.
בשנות פעילותו של בית החולים לא נעשו באגף שיפוצים או עבודות בנייה, למעט שינויים קטנים, אך משמעותיים שהקשו על השחזור ההיסטורי של הכלא (חלונות, דלתות, ריצוף, צבע וטיח).
המגדל הצפון-מערבי ("אגף ז'בוטינסקי")
זהו מגדל עות'מני שיסודותיו הוספיטלריים. בשל השינויים שעבר בתקופות שונות, יש בו שילוב של סגנונות. המגדל ניצב כיום בקצהו של מתחם המבצר אך ישנם שרידים רבים המעידים על זה שצידו הדרומי של המגדל שימש במאה ה-12 כקיר פנימי בתוך אולם גדול ממדים. השינויים הראשונים שנעשו במגדל מתוארכים לתקופתם של דאהר אל עומאר וג'זאר פחה, שהפכו את המבנה לארמון למגוריהם. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נעשו במבנה שינויים דרסטיים. השלב הבא בעבודות הבנייה היה בתקופת המנדט הבריטי (תקופת בית הסוהר), אז נבנתה קומה נוספת בחלק הצפוני ביותר במגדל, ושם מוקם תא הגרדום. בשנות קיומו של בית החולים נעשו שינויים קלים במבנה וחלקו הוסב למכבסת בית החולים. בתקופת פעילות המוזיאון, בניהולו של משרד הביטחון, בוצעו במבנה עבודות שימור ושיפוץ. הקומה הראשונה שופצה בהתאם למראיתה המשוערת בראשית שנות העשרים והוקמה בה תצוגה המספרת את סיפורם של ז'בוטינסקי וחבריו, שנכלאו במתחם בשנת 1920. לצידה שומר חדרו של מייסד הדת הבהאית שהיה כלוא במקום. קומת הקרקע שוחזרה קרוב, ככל האפשר, למראיתה בתקופת המנדט (1947) מבלי להתעלם מאלמנטים עות'מניים והוספיטלריים ששומרו והם מוצגים לקהל ליד חדר ההנצחה הנמצא בחללי קומה זו.
מגדל האוצר (המגדל הצפון-מזרחי)
ההערכות הן שיסודותיו של מגדל זה נעוצים בתקופה הערבית המוקדמת (המאה ה-10), וכי הוא נבנה כחלק ממערך הגנה יבשתי.
בתקופה הצלבנית היה שמו של המגדל TURRIS DOMINE NOSTRE . הוא היה חלק בלתי נפרד מן המצודה ושימש כנקודת שמירה.
על פי התיעוד ההיסטורי הקיים, ניתן לומר בסבירות גבוהה, כי במאה ה-17 היה המגדל הרוס ברובו הגדול.
שמו של המגדל מופיע שוב לקראת סוף המאה ה-18 ובתקופה זו הוא נקרא "בורג' אל ח'זנה" – מגדל האוצר. המבנה שימש כחלק מארמונם של אל ג'זאר ויורשיו. השם "מגדל האוצר" נעוץ במסורת המספרת כי אל ג'זאר הטמין בו את הונו הרב.
צורתו הנוכחית של המבנה מתוארכת לתקופת שלטונו של סולימאן פחה (1804–1819). בכתובת המופיעה מעל שער הכניסה המערבית למגדל נכתב כי עבדאללה פחה בנה אותו ב-1819 – סביר להניח, כי הבנייה הושלמה בטרם תפס את השלטון ב-1819.
בעת המצור המצרי (1832), נפגע המבנה ושופץ שוב רק לאחר 1840.
שינוי משמעותי עבר המבנה כשהיה לכלא בריטי בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20. אז נוסף מבנה בטון שגגו שימש כתצפית וברכת מים. הקומה העיקרית הייתה לחלל לכליאת עצירים והגג עצמו שימש כ"רחבת הטיולים" של העצורים. על רצפת הגג ניתן להבחין בחריטות רבות שעשו העצירים. הקומה שימשה את "מוזיאון הגבורה" שפעל במתחם עד לשנות ה-90. בתוך מבנה הבטון הבריטי שעל הגג ישנם שלושה כיתובי עיפרון נדירים שנכתבו בשנת 1948 והנציחו את כיבוש עכו במלחמת העצמאות בידי חטיבת כרמלי.
האגף המזרחי
את האגף המזרחי בנו העות'מנים, כחלק ממכלול האגפים (מערבי ודרומי) המקיפים את החצר. מדובר בחלל קמרונות בעל מחיצות המחלקות אותו לחללים נפרדים. בחלקו הדרומי ממוקמת הכניסה המזרחית למתחם ובחלקו המערבי ארקדת קשתות המהווה המשך למערכת המקיפה את החצר ממערב ומדרום. הבריטים ערכו שינויים במראיתו של האגף במטרה להכשירו לקליטת אסירים. השינוי המשמעותי הוא הקמת מסדרון שומרים בחלקו המזרחי של האגף אשר שימש את האסירים היהודים. החל משנת 2005 עבר האגף שימור ושיקום במטרה להחזיר לו את מראיתו בתקופת הכלא.
האגף הדרומי
את האגף הדרומי בנו העות'מנים כחלל קמרונות כפול, ארוך וללא מחיצות. המחיצות נבנו בשלב מאוחר יותר בידי העות'מנים שחילקו את החלל הכפול לחללים קטנים יותר. בחזית הצפונית נבנתה ארקדת קשתות כחלק מן המערכת המקיפה את החצר. הבריטים עשו באגף כמה שינויים כדי להכשירו לחלק ממכלול בית הסוהר. השינוי המהותי הוא מסדרון השומרים בחלקו הדרומי של האגף. האגף שימש את האסירים הערבים. ממרכזו של המסדרון פרצו לוחמי האצ"ל לכלא ב-4 במאי 1947.
