​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​78   שנים לפרשת ביריה​

"והן נתקעו מחדש. אנשי המקום והמאות שנהרו ובאו לעזרתם השתטחו על האדמה, והחיילים עמלו לטלטלם ולעקרם בכוח מאדמת הר כנען."
מתוך "אדמת ביריה", נתן אלתרמן

בתחילת המאה העשרים, נרכשה אדמת ביריה הסמוכה לעיר צפת, על ידי הברון רוטשילד. לאחר מספר ניסיונות כושלים של התיישבות במקום, הצליחו חברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח בינואר 1945, להקים במקום מצודה ולקיים בה התיישבות לצרכי ביטחון  ולשמירת השטח שנבנה.

ב-28.02.1946 עצר הצבא הבריטי עשרים וארבעה מחברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח, מתיישבי ביריה, באשמת החזקה בלתי חוקית של נשק. היישוב ביריה פורק והפך לשטח צבאי סגור  ונאסרה התיישבות יהודית במקום.
הישוב היהודי בארץ זעם על המעצר, על פירוק היישוב ועל איסור ההתיישבות במקום. המעשה נתפס בעיניו כהמשך לחוקים המפלים של הספר הלבן השלישי, שפגע בזכות  היהודית להתיישב בכל חלקי הארץ. ארגון ה"הגנה" ראה בכך תקדים לעקירת יישוב יהודי בארץ ישראל, והחליט כי יש ליישב את ביריה מחדש.

בליל י"א אדר תש"ו, רוכזו אלפיים שלוש מאות איש- חברי תנועות הנוער שהיו במסע השנתי לתל חי, חניכי גדנ"ע ומתיישבים מהגליל והעמק. הם העפילו אל הישוב ההררי בליל גשם וסופה, ובהגיעם לביריה החלו לגדר, לשתול ולנטות אוהלים מאולתרים. הבריטים דרשו את פינויו המידי של היישוב, אך נתקלו בסירוב. בצהרי אותו יום עלו הבריטים על המקום ברכבים משוריינים ופינו את מתיישביו. מפקד המבצע, מישאל שכטר-שחם החליט לעלות בשלישית אל ביריה ובאותו לילה גויסו למבצע מאות מאנשי ראש פינה וצפת ובליווי נוטרים עלו ליישב את ביריה בשלישית. כאשר ראו הבריטים את עוצמת ההתנגדות של היישוב היהודי למהלך שביצעו בביריה, ולאחר משא ומתן עם הסוכנות היהודית, נסוגו ב-17.03.1946 מביריה והתירו  שהייה של 20 איש במקום.


הצלחת העלייה לישוב ביריה נתפסה בקרב הישוב כסמל להצלחת ההתיישבות וחוסן עמידתה בארץ, סמל לעליה חופשית ולמדינה עברית, חופשית ועצמאית בארץ ישראל. מתיישבי ביריה ראו בהצלחה זו נס של ממש וכינו את פורים אותה שנה "פורים דביריה".
הנצחה וזיכרון: על שם ביריה נקראה אוניית מעפילים, שירים וספרים רבים נכתבו על המאורע, מהמוכרים מבניהם הוא שירו של נתן אלתרמן - "אדמת ביריה".
לאורך השנים שמרו תנועות הנוער על מסורת העלייה לביריה, לציון המאורע ההיסטורי, שבו השתתפו חניכי תנועות הנוער. תנועת הנוער "בני עקיבא" מציינת עד היום את המאורע וחניכי שבט הרא"ה עולים מידי שנה לביריה בי"א באדר.​

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​78   שנים לפרשת ביריה​

"והן נתקעו מחדש. אנשי המקום והמאות שנהרו ובאו לעזרתם השתטחו על האדמה, והחיילים עמלו לטלטלם ולעקרם בכוח מאדמת הר כנען."
מתוך "אדמת ביריה", נתן אלתרמן

בתחילת המאה העשרים, נרכשה אדמת ביריה הסמוכה לעיר צפת, על ידי הברון רוטשילד. לאחר מספר ניסיונות כושלים של התיישבות במקום, הצליחו חברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח בינואר 1945, להקים במקום מצודה ולקיים בה התיישבות לצרכי ביטחון  ולשמירת השטח שנבנה.

ב-28.02.1946 עצר הצבא הבריטי עשרים וארבעה מחברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח, מתיישבי ביריה, באשמת החזקה בלתי חוקית של נשק. היישוב ביריה פורק והפך לשטח צבאי סגור  ונאסרה התיישבות יהודית במקום.
הישוב היהודי בארץ זעם על המעצר, על פירוק היישוב ועל איסור ההתיישבות במקום. המעשה נתפס בעיניו כהמשך לחוקים המפלים של הספר הלבן השלישי, שפגע בזכות  היהודית להתיישב בכל חלקי הארץ. ארגון ה"הגנה" ראה בכך תקדים לעקירת יישוב יהודי בארץ ישראל, והחליט כי יש ליישב את ביריה מחדש.

בליל י"א אדר תש"ו, רוכזו אלפיים שלוש מאות איש- חברי תנועות הנוער שהיו במסע השנתי לתל חי, חניכי גדנ"ע ומתיישבים מהגליל והעמק. הם העפילו אל הישוב ההררי בליל גשם וסופה, ובהגיעם לביריה החלו לגדר, לשתול ולנטות אוהלים מאולתרים. הבריטים דרשו את פינויו המידי של היישוב, אך נתקלו בסירוב. בצהרי אותו יום עלו הבריטים על המקום ברכבים משוריינים ופינו את מתיישביו. מפקד המבצע, מישאל שכטר-שחם החליט לעלות בשלישית אל ביריה ובאותו לילה גויסו למבצע מאות מאנשי ראש פינה וצפת ובליווי נוטרים עלו ליישב את ביריה בשלישית. כאשר ראו הבריטים את עוצמת ההתנגדות של היישוב היהודי למהלך שביצעו בביריה, ולאחר משא ומתן עם הסוכנות היהודית, נסוגו ב-17.03.1946 מביריה והתירו  שהייה של 20 איש במקום.


הצלחת העלייה לישוב ביריה נתפסה בקרב הישוב כסמל להצלחת ההתיישבות וחוסן עמידתה בארץ, סמל לעליה חופשית ולמדינה עברית, חופשית ועצמאית בארץ ישראל. מתיישבי ביריה ראו בהצלחה זו נס של ממש וכינו את פורים אותה שנה "פורים דביריה".
הנצחה וזיכרון: על שם ביריה נקראה אוניית מעפילים, שירים וספרים רבים נכתבו על המאורע, מהמוכרים מבניהם הוא שירו של נתן אלתרמן - "אדמת ביריה".
לאורך השנים שמרו תנועות הנוער על מסורת העלייה לביריה, לציון המאורע ההיסטורי, שבו השתתפו חניכי תנועות הנוער. תנועת הנוער "בני עקיבא" מציינת עד היום את המאורע וחניכי שבט הרא"ה עולים מידי שנה לביריה בי"א באדר.​