תפילת יום כיפור שנת ת"ש, 1939
בבית הכלא המרכזי - ירושלים
בערב יום כיפור בשנת ת"ש (1939) נערכו אסירי המחתרות בבית בכלא שבירושלים לתפילת "כל נדרי", הם התכנסו בחדר 23 שהפך במשך החג לבית כנסת.[1] משה סגל, מוותיקי האצ"ל שבעבר השתייך ל"ברית הבריונים", שימש כגבאי וניהל את התפילה. כך הוא מתאר את המעמד המיוחד:
"ציבור האסירים והעצורים בבית הסוהר המרכזי בירושלים היה קהל מתפללים נכבד והעובר לפני התיבה היה החזן המצוין והמשפטן ד"ר זליגמן. באותו ליל "כל נדרי" ראיתי את "יאיר" [אברהם שטרן, חבר מפקדת האצ"ל, ולימים מפקד לח"י] מכונף בפינת חדר התפילה ומחזורו בידו, כשהוא מתפלל מבלי לזוז ממקומו עד תום התפילה. כאשר התפזרו האסירים לתאיהם שאל אותי יאיר ז"ל: "מה עושים עתה?" אמרתי: "נוהגים ללמוד מסכת יום הכיפורים (יומא)". הוא הציע כי נשב ללמוד את המשניות. פתחנו את המחזורים וקראנו יחד על הכנת הכוהן הגדול לפני יום הכיפורים ואת סדר העבודה בעיצומו של יום זה. כשקראנו את המשניות המתארות את עבודת הכהן הגדול, את קריאתו בספר התורה, את תפילתו ואת השם המפורש היוצא מפיו, כשכל העם כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם, ראיתי את התרגשותו העצומה מן התיאור החי של עבודת יום הכיפורים בבית המקדש..."[2]
"ברית הבריונים" - תנועה שמקור שמה הוא כשם כת קנאים, שפעלה בתקופת ה"מרד הגדול" של היהודים ברומאים במאה הראשונה לספירה. בראשה עמדו אב"א אחימאיר, ד"ר יהושע ייבין והמשורר אורי צבי גרינברג.
פעלה בתוך התנועה הרוזיוניסטית, בעיקר בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, נגד השלטון הבריטי ונגד מגמות סוציאליסטיות בישוב, תוך שימוש בכוח מוגבל.
משה סגל (1985-1904) "תוקע השופר" הראשון. הפר ביום הכיפורים בשנת תרצ"א (1930) את התקנה הבריטית נגד תקיעת השופר ליד הכותל, נאסר ב"קישלה" שבירושלים, אך שוחרר מיד בהתערבות הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוּק. השתייך משנות העשרים של המאה העשרים ועד להקמת המדינה לכל המחתרות, היה חבר ב"הגנה", לאחר מכן הצטרף ל"ברית הבריונים". היה פעיל מרכזי באצ"ל וממייסדי תנועת הנוער הדתית "ברית החשמונאים". ב-1939 נעצר על ידי הבריטים וישב בכלא בירושלים. לאחר שחרורו הצטרף למפקדת האצ"ל ובראשית שנות הארבעים הצטרף ללח"י. בשנת 1944 נעצר שוב וישב בבית המעצר בלטרון.[3]
עו"ד מקס זליגמן (1987-1902). מעורכי הדין המרכזיים של האצ"ל, ייצג רבים מחברי הארגון בבית המשפט. סייע רבות לכניסת עולים בלתי-לגאליים, שהגיעו לארץ דרך היבשה ובספינות במסגרת עליית "אף על פי" של האצ"ל. בעקבות פעילות זו, נעצר בשנת 1939 על ידי הבריטים ונדון לארבעה חודשי מאסר אותם ריצה בכלא בירושלים.[4]
[1] חדר 23 מוכר כחדר שבו ישבו לאורך שנים אסירי ההגנה. על פי זאב גולן בספרו "מחתרות במאסר", בשנת 1939 החדר עדין לא היה מובהק של אסירי ההגנה. ראו: זאב גולן, מחתרות במאסר, 2014, עמ' 61-60.
[2] משה צבי הלוי סגל, דור ודור, ת"א, תשמ"ו, עמ' 115-114.
[3] זאב גולן, מחתרות במאסר, ירושלים, 2014, עמ' 87.
[4] זאב גולן, מחתרות במאסר, ירושלים, 2014, עמ' 60.
