​​​​​​​​​

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​יציאת הבריטים מארץ ישראל עם סיום שלטון המנדט נעשתה בחיפזון. כתוצאה מזאת נשכח ארגז מוצגים בגנזך בית המשפט בירושלים. בארגז נותר שוט ייחודי, הנכלל כיום בתצוגה של מוזיאון האצ"ל בתל אביב. שוט זה שימש כמוצג במשפטם של ארבעה לוחמי האצ"ל שהשתתפו בפעולה  שכונתה בהמשך "ליל ההלקאות". להלן הסיפור:

ב-13 בספטמבר 1946 תקפו לוחמי האצ"ל את בנק עותומן ביפו. בפעולה זו עצרו הבריטים כמה לוחמים שנידונו למאסר. אחד הלוחמים, בנימין קמחי (יוסף מונצ'ש) שסירב להכיר בסמכות בית המשפט, נידון ל-18 שנות מאסר ועוד עונש של 18 מלקות.

מפקד האצ"ל מנחם בגין, שראה במלקות עונש משפיל, הורה לפרסם את הכרוז הבא:

"חייל עברי שנפל בשבי האויב, 'נידון' על ידי 'בית דין' של צבא הכיבוש הבריטי למלקות.

אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה.

אם הוא יוצא אל הפועל, יוטל אותו עונש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם יהיה עלול ללקות 18 מלקות."

בשבת 28 בדצמבר 1946 הולקה בנימין קמחי בשוט 18 פעמים בבית הכלא בירושלים. תגובת האצ"ל לא איחרה לבוא. ביום ראשון בערב תפסו לוחמי האצ"ל בתל אביב, בראשון לציון ובנתניה 6 בעלי דרגה בריטים. כל אחד מהם הולקה 18 מלקות.

החוליה שפעלה בפתח תקווה לא הצליחה ללכוד קצין, ואנשי החוליה החליטו לנסות את מזלם בשדה התעופה לוד (נתב"ג בימינו). בדרכם הם נקלעו למחסום צבאי ליד המושבה וילהלמה (כיום מושב בני עטרות). בקרב שהתפתח נלכדו חמשת הלוחמים. נהג הרכב אברהם מזרחי, שנפצע מחילופי היריות, מת בכלא עכו לאחר עינויים קשים. ארבעת העצורים האחרים: אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, יחיאל-דב דרזנר וחיים גולובסקי (לימים גלעד) נחקרו אף הם בעינויים והועמדו למשפט. אלקחי, דרזנר (רוזנבאום) וקשאני נידונו למוות, וגולובסקי נידון רק למאסר עולם עקב גילו הצעיר.

מרדכי אלקחי, יחיאל-דב דרזנר (רוזנבאום) ואליעזר קשאני, וגם דב גרונר שנעצר בפעולה במשטרת רמת גן, הועלו לגרדום בכלא עכו ביום כ"ח בניסן תש"ז (16 באפריל 1947). זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של האימפריה הבריטית שבה הולקו קצינים בריטים בידי ה"ילידים". האירוע עורר זעזוע עמוק בקרב הבריטים עד כדי כך שהם החליטו לשנות את החוק ועונש המלקות הוגבל לצעירים שטרם מלאו להם 16 שנים. אך הפחד מתגובת האצ"ל גרם לשופטים הבריטים להימנע מלהטיל עונש מלקות גם על מי שטרם מלאו לו 16 שנים. מאוחר יותר הורה מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל לא להטיל עוד עונש מלקות.​​


​​​​​​​​​

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​יציאת הבריטים מארץ ישראל עם סיום שלטון המנדט נעשתה בחיפזון. כתוצאה מזאת נשכח ארגז מוצגים בגנזך בית המשפט בירושלים. בארגז נותר שוט ייחודי, הנכלל כיום בתצוגה של מוזיאון האצ"ל בתל אביב. שוט זה שימש כמוצג במשפטם של ארבעה לוחמי האצ"ל שהשתתפו בפעולה  שכונתה בהמשך "ליל ההלקאות". להלן הסיפור:

ב-13 בספטמבר 1946 תקפו לוחמי האצ"ל את בנק עותומן ביפו. בפעולה זו עצרו הבריטים כמה לוחמים שנידונו למאסר. אחד הלוחמים, בנימין קמחי (יוסף מונצ'ש) שסירב להכיר בסמכות בית המשפט, נידון ל-18 שנות מאסר ועוד עונש של 18 מלקות.

מפקד האצ"ל מנחם בגין, שראה במלקות עונש משפיל, הורה לפרסם את הכרוז הבא:

"חייל עברי שנפל בשבי האויב, 'נידון' על ידי 'בית דין' של צבא הכיבוש הבריטי למלקות.

אנו מזהירים את ממשלת הדיכוי מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה.

אם הוא יוצא אל הפועל, יוטל אותו עונש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם יהיה עלול ללקות 18 מלקות."

בשבת 28 בדצמבר 1946 הולקה בנימין קמחי בשוט 18 פעמים בבית הכלא בירושלים. תגובת האצ"ל לא איחרה לבוא. ביום ראשון בערב תפסו לוחמי האצ"ל בתל אביב, בראשון לציון ובנתניה 6 בעלי דרגה בריטים. כל אחד מהם הולקה 18 מלקות.

החוליה שפעלה בפתח תקווה לא הצליחה ללכוד קצין, ואנשי החוליה החליטו לנסות את מזלם בשדה התעופה לוד (נתב"ג בימינו). בדרכם הם נקלעו למחסום צבאי ליד המושבה וילהלמה (כיום מושב בני עטרות). בקרב שהתפתח נלכדו חמשת הלוחמים. נהג הרכב אברהם מזרחי, שנפצע מחילופי היריות, מת בכלא עכו לאחר עינויים קשים. ארבעת העצורים האחרים: אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, יחיאל-דב דרזנר וחיים גולובסקי (לימים גלעד) נחקרו אף הם בעינויים והועמדו למשפט. אלקחי, דרזנר (רוזנבאום) וקשאני נידונו למוות, וגולובסקי נידון רק למאסר עולם עקב גילו הצעיר.

מרדכי אלקחי, יחיאל-דב דרזנר (רוזנבאום) ואליעזר קשאני, וגם דב גרונר שנעצר בפעולה במשטרת רמת גן, הועלו לגרדום בכלא עכו ביום כ"ח בניסן תש"ז (16 באפריל 1947). זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של האימפריה הבריטית שבה הולקו קצינים בריטים בידי ה"ילידים". האירוע עורר זעזוע עמוק בקרב הבריטים עד כדי כך שהם החליטו לשנות את החוק ועונש המלקות הוגבל לצעירים שטרם מלאו להם 16 שנים. אך הפחד מתגובת האצ"ל גרם לשופטים הבריטים להימנע מלהטיל עונש מלקות גם על מי שטרם מלאו לו 16 שנים. מאוחר יותר הורה מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל לא להטיל עוד עונש מלקות.​​