הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, האצ"ל, הוא ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הזרז להקמתו היו מאורעות תרפ"ט ואוזלת ידו של ארגון ה"הגנה" בפעולה נגד התוקפנות הערבית. מפקד ה"הגנה" בירושלים, אברהם תהומי ומפקדים נוספים, פרשו ממנה והקימו את "הגנה ב'" שלימים ייקרא האצ"ל. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. בשנת 1936 קיבל זאב ז'בוטינסקי את תפקיד המפקד העליון של הארגון. ז'בוטינסקי ניהל את האצ"ל ממקום מושבו באירופה, משום שמאז 1928 אסרו הבריטים את כניסתו לארץ.
בשנות השלושים, בתקופת המרד הערבי הגדול, התאפיינה פעילות הארגון בעיקר בהתקפות נגד ערבים. בשנת 1939, עם דעיכת המרד הערבי ולאחר פרסום "הספר הלבן" השלישי, פתח האצ"ל בשורה של מתקפות נגד שלטון המנדט הבריטי. בהתאם להנחיותיו של ז'בוטינסקי נמנעו לוחמי האצ"ל מפגיעה פיזית בחיילים ובשוטרים.
בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. ז'בוטינסקי הורה להפסיק לפעול נגד הבריטים וכי מי שכשיר שיתנדב להילחם בשורות הצבא הבריטי. אחד ממפקדי האצ"ל, אברהם "יאיר" שטרן דרש להמשיך ולהילחם בבריטים. דרישותיו נדחו והוא עזב את האצ"ל והקים ארגון חדש – "לוחמי חירות ישראל", לח"י.
באצ"ל נוצר משבר. חברים בארגון עברו עם כלי נשקם ללח"י, המפקד העליון ז'בוטינסקי הלך לעולמו. מפקד האצ"ל דוד רזיאל יצא בשליחות מטעם הצבא הבריטי למשימה בעירק ושם נהרג בהתקפה של מטוס גרמני על השיירה שבה נסע.
בשנת 1943 התמנה מנחם בגין, שהגיע לארץ עם הצבא הפולני החופשי, למפקד האצ"ל. לקראת סוף המלחמה, לנוכח הידיעות על זוועות השואה ולנוכח המשך מדיניות "הספר הלבן" שהגבילה עליית יהודים לארץ ישראל, הכריז הארגון על חידוש המאבק המזוין בשלטון הבריטי במטרה לגרשו מהארץ ולהקים תחתיו מדינה עברית עצמאית. מרגע הקמתו נחשב האצ"ל כארגון מחתרתי, אך עד להכרזת המרד הוא לא היה במוקד ההתעניינות הבריטית. מרגע שהארגון החל במאבק ישיר נגד הבריטים, הוא התחיל להתנהל כארגון מחתרתי לכל דבר.
הסוכנות היהודית, שהתנגדה לפעילות זו של האצ"ל, הורתה ל"הגנה" ולפלמ"ח לפעול נגדו. בתקופה זו עצרו אנשי ה"הגנה" והפלמ"ח אנשים מהאצ"ל, חלקם נכלאו לתקופות ממושכות וחלקם נחקרו בעינויים. נערים שהצטרפו לארגון נזרקו מבתי הספר וחברי הארגון פוטרו ממקומות עבודתם. עצורים הוסגרו לידי הבריטים וחלקם הוגלו למחנות מעצר באפריקה. תקופה זו כונתה ה"סזון", עונת הציד (בצרפתית). בגין הורה לאנשיו לא להגיב: "יהיה מה שיהיה, אך חיילנו לא ירימו את נשקם נגד יהודים יריבים... אף במחיר הקורבנות היקרים ביותר, אף במחיר החיסול. "
רוח מתינות זו אפשרה להקים עם סיום מלחמת העולם השנייה את "תנועת המרי העברי". הנהגת היישוב קיוותה שעם תום המלחמה תגמול בריטניה ליישוב על תמיכתו בה בימי המלחמה. אולם תקוותיה נכזבו והממשלה המשיכה במדיניות "הספר הלבן", ובמיוחד בהגבלת העלייה. באוקטובר 1945 הוקמה "תנועת המרי העברי", גוף שאיגד את שלוש המחתרות למאבק מזוין בבריטים. בתקופה זו ביצעו המחתרות פעולות רבות בתיאום ובשיתוף.
"תנועת המרי העברי" פורקה לאחר ההתקפה על מלון המלך דוד שבו שכנה המפקדה העליונה של הבריטים בארץ ישראל. קדם לפעולה זו מבצע בריטי שכונה "השבת השחורה", מבצע שכוון נגד הסוכנות היהודית, ה"הגנה" והפלמ"ח. מנהיגי הארגונים האלו נעצרו ונשק בלתי חוקי הוחרם. לבקשת ה"הגנה" החדירו לוחמי האצ"ל, מחופשים לסבלים ערבים, שבעה כדי חלב שבתוכם חומר נפץ ופוצצו את האגף במלון שבו שכנה מפקדת המודיעין הצבאי הבריטי. הבריטים התעלמו מההזהרות הטלפוניות של האצ"ל לפני הפיצוץ ומנעו את פינוי הבניין. 91 ערבים, בריטים ויהודים נהרגו בפעולה. ה"הגנה" החליטה על פירוקה של "תנועת המרי העברי".
בתקופה זו ולאחריה ביצע האצ"ל פעולות רבות ובהן הפריצה לכלא עכו, "ליל האווירונים", המתקפה על משטרת רמת גן, "רכבת הכסף" ועוד. מחוץ לארץ ישראל ביצע האצ"ל התקפות על שגרירות בריטניה ברומא ופיצוץ מועדון קצינים בריטים בווינה.
לאחר קבלת תוכנית החלוקה ופרוץ מלחמת העצמאות לחם האצ"ל בתיאום ולצד ה"הגנה" ולח"י. הוא לחם בעיר העתיקה בירושלים, הגן על קיבוץ רמת רחל, כבש את דיר יאסין, לחם ביהודייה, בחיפה וברמלה. האצ"ל כבש את מנשייה והביא לכניעת יפו ובכך הסיר את אחד האיומים שהיו על תושבי תל אביב.
עם יציאת הבריטים מהארץ והקמת המדינה הכריז בגין על סיום תפקידה של המחתרת. ב-1 ביוני 1948 הצטרפו יחידות האצ"ל לצה"ל. ב-22 ביוני 1948 הגיעה לארץ האונייה "אלטלנה" שארגן האצ"ל בגולה ועל סיפונה 940 עולים, נשק ותחמושת לרוב. המשא ומתן בין האצ"ל לממשלה לגבי ייעוד הנשק חולל משבר שבמהלכו הפגיז צה"ל את הספינה. באירוע זה נהרגו 16 אנשי האצ"ל ושלושה חיילי צה"ל. בגין חזר על קריאתו "יהודי לא ירים ידו על יהודי", ובכך מנע מלחמת אחים.
בספטמבר 1948 פורק האצ"ל והארגון נטמע באופן סופי בצה"ל. רבים מאנשיו המשיכו לשרת את המדינה בצה"ל ובמערכת הביטחון.
מתוך 12 עולי הגרדום, 8 היו אנשי האצ"ל, 3 אנשי לח"י ואחד מתנועת בית"ר. 423 מאנשי האצ"ל, שהיוו כ-10 אחוזים מחבריו, מסרו את נפשם על הקמת המדינה.
