בועז לניר | עַכְשָׁו וּבַיָּמִים הָאֲחֵרִים
"...אוּלַי לָהֶם גַֹם אֲנַחְנוּ נוֹצִיא
אֶת מַטְבְּעוֹת הַחֶסֶד הָאַחְרוֹנוֹת
שֶׁהוֹרִישָׁה לָנוּ אִמָּא,
כְּדֵי שֶׁאֹשְׁרָם יָגֵן עָלֵינוּ
עַכְשָׁו וּבַיָּמִים הָאֲחֵרִים" 1 {יהודה עמיחי}
את צילומיו של בועז לניר ניתן לראות על רקע שירו של יהודה עמיחי המדגיש את המבט הצילומי של בועז על הנערות והנערים שהוא מצלם. הביטוי "מטבעות החסד" עובר כחוט השני לאורך הדימויים בתערוכה. ביטוי זה הוא מטאפורה לערכים הרוחניים והמעשים הטובים מבית ההורים, מהילדות ומן העבר וממחיש את העברת יכולת הנתינה הזו מחוץ למעגל המשפחה אל היחסים בין בני האדם בתוך החברה. גם דור ההמשך ניחן בתכונות הנתינה שלא על מנת לקבל תמורה.
בועז לניר הוא צלם ואמן מוערך, יליד קיבוץ שער העמקים. הוא החל את דרכו הצילומית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת ועסק בצילום עיתונות. בד בבד המשיך כל העת בצילום אישי ובצילום חברתי. בשנות השבעים החל התיעוד הקיבוצי-חברתי בקרב צלמי הקיבוצים. לניר הוא מהבולטים שבהם.
את צילומי "הנערים במפעל" צילם לניר לפני כ- 35 שנה. מאז ועד היום הוא מתעד צעירים בתקופת ההתבגרות שלהם: במתחים הפנימיים, במרד הסמכויות, בניכור, בסקרנות, בהתנהגות הלא שקולה, בחיפוש הזהות, בתשוקות, בהתבודדות ובשינויים הרגשיים.
בשנת 2009 צילם לניר נערות ונערים בעמק זבולון: בכפר הנוער הדתי - כפר חסידים ובמרחק כמה קילומטרים משם, בקיבוץ שער העמקים. אלה במסגרת חינוך מסורתית דתית, ואלה במסגרת פלורליסטית חילונית.
מתוך ההתבוננות לאורך ארבעה עשורים של תיעוד בני נוער, לניר מציב לעצמו ולצופה סימני שאלה. האם יש שינויים בקודי ההתנהגות של הנערים, במראה החיצוני, בלבוש, בתרבות ובמנטליות?
בעבודת התיעוד לניר מנסה להביא לידי ביטוי את טביעת האצבע האישית שלו באמצעות הצילום המבוים, הקומפוזיציה, כתמי השחור-לבן, מבטו הישיר של המצולם ועמידתו מול המצלמה, הפרטים הוויזואליים בתמונה והרקע הלבן המחושב.
לניר חוקר את הנערות והנערים במשך שנות יצירתו, בהתכתבות עם השדה האמנותי וממשיך לתעד ולחקור אודותיהם גם בימים אלה.
הצילום עבור לניר הוא כלי ויזואלי שבאמצעותו הוא מתבטא. הוא משתמש בו לתיעוד, ליצירה, ולהבעת רגשות ומספר דרך העדשה את הנרטיב האישי שלו. לניר אומר: "יש האומרים שהצילום משמש אותנו כמראה של המציאות, אך אני סבור שבמקרה שלי הצילום הוא מראה שלי. המציאות עוברת לצופה בדרך שאני רואה אותה ובוחר להציגה."
לניר בחר לצלם בפילם שחור לבן, כך הוא שב למקור הצילום הראשוני. בראשית ימי הצילום הייתה זו האפשרות היחידה. בכך הוא חוזר לעבר המבט הנוסטלגי ובוחר לתאר את המציאות באמצעות הניגודיות של השחור והלבן, לעומת נוכחות הצבע בצילום שלעיתים מסיחה את הדעת מהפרטים הקטנים והחשובים.
בהעדר צבעים, הקומפוזיציה, הגאומטריה של הנושא המצולם, הצללים, הגוונים, האור והצל ואישיות המצולמים יוצרים סיפור שמספר לניר בצורה הטובה ביותר מבחינתו לא הצבע מעניין אותו, אלא צבע הנשמה שבצילום.
רולאן בארת כתב: "מה שהצילום מעתיק לעדי עד אראה רק פעם אחת; הוא חוזר מכאנית על מה שלעולם לא יוכל לחזור שנית בממשות"2
באמצעות מצלמת הסטילס לניר מקפיא את הרגע, עוצר את הזמן ומתעד את הנערים והנערות כפי שהוא רואה אותם במציאות, לעיתים גם בפעם האחרונה. החל משנות ה 70 של המאה הקודמת הוא עושה שימוש בסרט צילום שחור לבן, פיתוח ידני בהסללה בשיטה הקלאסית כאמצעי לאחסון מידע המצופה בחומר הרגיש לאור. בחדר החושך הוא שולט בתהליך היצירה באופן טכני עד לתוצאה הסופית. הצילום של לניר יישמר לשנים רבות ואילו הצלם והמצולם משתנים תדיר כך גם הצופה משנה את מעמדו.
התערוכה המוצגת במוזיאון בית "השומר" משתלבת עם סיפורם של החלוצות והחלוצים הצעירים אנשי העלייה השנייה, שעלו בעיקר ממזרח אירופה. הם היו רווקות ורווקים בשנות העשרֶה והעשרים לחייהם והאמינו בסוציאליזם ובאפשרות בריאת עולם חדש ואדם חדש בארץ ישראל, תוך כדי השלת הישן והארכאי המוכר מהגולה.
בתערוכת הקבע של המוזיאון מונצחים אנשי "השומר" בתקופת פעילותם בארגון. בצילומים המבוימים נראים עלמות ועלמים שחלמו, העזו והאמינו בעתיד טוב יותר.
לצד עבודותיו של לניר משולבים בתערוכה שני צילומים של הצלם אברהם סוסקין, המפנים מבט אל העבר. סוסקין תיעד את הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל והנציח במצלמתו דמויות בולטות במאה הקודמת. סוסקין היה הצלם הרשמי של ארגון "השומר". הוא צילם את אנשי "השומר" בסטודיו שלו ברחוב הרצל בתל אביב. בתערוכת הקבע של המוזיאון מוצגים חלק מצילומיו.
מעשה הצילום של בועז לניר כפי שהוא מוצג בתערוכה, ממשיך בדיאלוג עם השומרים וחלוצי הגליל ומייצר שיח מחודש עם האתוס השומרי החלוצי בתוך ביתו שלו, בית "השומר".
מוזיאון בית "השומר" הינו חלק מיחידת המורשת והמוזיאונים באגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
- יהודה עמיחי "עכשיו ובימים האחרים" - שירים 1955, "אלוהים מרחם על ילדי הגן" עמ' 12.
- רולאן בארת, "מחשבות על הצילום" (1980), עמ' 10.
כתבה: בשמת הראובני זאבי
אוצרות: בשמת הראובני זאבי וזוהר מונסונגו | אוצר ראשי: ד"ר עופר בורד
- צלם: אברהם סוסקין, מימין לשמאל אנשי "השומר": צבי קרול, קלמן גרינפלד ואריה אברמסון. סטודיו הצלם. שנה לא ידועה.
- בועז לניר, נערים עובדים, שער העמקים. 1988.
