שכונת פלורנטין הססגונית בדרום תל אביב, מוקד משיכה לצעירים ולב סצֵנת הגרפיטי של העיר העברית הראשונה, עוברת בשנים האחרונות תהליך של התחדשות עירונית והופכת את מיקומו של מוזיאון לח"י למזמין ואטרקטיבי.
שלמה פלורנטין, קבלן ויזם מסלוניקי, הקים את השכונה בשנות העשרים של המאה ה-20 ותכנן אותה כשכונה בורגנית המשלבת בעלי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות. שם הרחוב שבו נמצא כיום מוזיאון לח"י עבר גלגולים רבים ובמקור נקרא מזרחי ב', על שמו של שמעון מזרחי, מנהל בנק ברקליס בתל אביב אשר סייע בהקמת השכונה.
הדירה בקומת הגג בבניין נשכרה בידי המחתרת עבור זוג לוחמים, טובה ומשה סבוראי. בדירת החדר הזו הסתתר "יאיר" מפני הבולשת הבריטית שהציעה פרס כספי של אלף לירות ארצישראליות על ראשו.
בכ"ה בשבט תש"ב, 12 בפברואר 1942, הגיעו שוטרים בריטים אל הדירה ולאחר חיפוש קצר מצאו את "יאיר" מסתתר בארון והזעיקו את מפקד הבולשת ג'פרי מורטון, שירה בו למוות כשידיו כבולות.
בשנת 1964 הוקמה האגודה להנצחת חללי לח"י ביוזמתו של חבר לח"י לשעבר אנשל שפילמן, שהתריע בפני חברי האגודה על הכוונה להרוס את הבניין. באותה שנה קנה את דירת החדר על הגג איש העסקים אלי אלוני, גם הוא חבר לח"י לשעבר, כדי שחברי לח"י יוכלו לבקר בה ולהתייחד עם זכרו של מנהיגם.
לחדר הובאו הרהיטים המקוריים של משפחת סבוראי וקומת הגג נפתחה למבקרים.
בשלב השני קנו חברי לח"י, בסיוע תרומות, דירות נוספות בבניין.
מאוחר יותר הושלמה קניית הבניין כולו ע"י משרד הביטחון.
בשנת 1985 הסתיים השיפוץ ב"בית יאיר" ובתחילת שנות ה-90 נפתח המוזיאון לקהל הרחב בטקס חגיגי.
