לח"י (לוחמי חירות ישראל) – ארגון מחתרת עברי שפעל בארץ ישראל בין השנים 1940–1948, תקופת המנדט הבריטי. הארגון ראה בשלטון הבריטי כובש זר שיש לסלקו מהארץ וביצע פעולות המכוונות נגד השלטון כגון פגיעה בתשתיות, מפקדות ואמצעי תחבורה וכן התנקשות בבכירי צבא וממשל בריטים.
מייסדה ומנהיגה של לח"י הוא אברהם שטרן, שכינויו המחתרתי היה "יאיר". שטרן נולד בפולין למשפחה ציונית, עלה לארץ בגיל 18, ובמקביל ללימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים הצטרף ל"הגנה". בעקבות מאורעות תרפ"ט והפיצול מה"הגנה", הצטרף יחד עם דוד רזיאל לאצ"ל ועסק בפעולות רכש, העפלה, הדרכה והסברה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחילוקי הדעות בקרב היישוב בנוגע לשיתוף הפעולה עם הבריטים עזב "יאיר" את האצ"ל והקים מחתרת שחרטה על דגלה את המאבק בבריטים. "יאיר" ניסח את עיקרי התחייה שמהווים את המצע הרעיוני של לח"י וכתב מאמרים ושירים, ביניהם המנון לח"י – חיילים אלמונים.
ב-12/2/42 נרצח "יאיר" בדירת הגג שברחוב מזרחי ב', בשכונת פלורנטין, בידי קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון. לאחר רצח מנהיגהּ הייתה המחתרת במצב קשה, מה גם שמרבית הלוחמים היו אסורים בבתי כלא ובמחנות מעצר. המחתרת חדלה מפעילות אך לאחר תקופת התארגנות קצרה שבה התבצעו עשרות בריחות נועזות מבתי הכלא המנדטוריים היא שוקמה, וקמה לה הנהגה חדשה. חבריה היו יצחק שמיר ("מיכאל"), ישראל שייב ("אלדד") ונתן ילין מור פרידמן ("גרא").
חרף היותה מחתרת קטנה שמנתה מאות אנשים בלבד, ואף שחבריה נאסרו, הוגלו, הוצאו להורג ונרדפו עד חורמה, לא פסקה המחתרת מפעולותיה הנועזות נגד השלטון הבריטי. מן הידועות ביותר: בריחת 20 לוחמים ממחנה המעצר בלטרון; התנקשות בשר המושבות הבריטי הלורד מוין בקהיר; פיצוץ מטוסים בשדה התעופה בסירקין ופיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
לאחר עזיבתם של הבריטים את הארץ השיגה לח"י את מטרתה ולא היה עוד צורך בארגון. עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל ערך לח"י מסדר בבסיסו בשיח' מוניס. הלוחמים התגייסו לצה"ל ומרביתם הצטרפו לחטיבה 8, החטיבה המשוריינת הראשונה של צה"ל בפיקודו של יצחק שדה, ונטלו חלק במבצעים רבים וחשובים במלחמת העצמאות.
